אני שרינה רייך בת 33. עזבתי את הקהילה החרדית בירושלים לפני כארבע שנים יחד עם שני בניי, כעת בני 9 ו-12.     הדבר הקשה ביותר בהתחלה הוא להיות לבד בעולם זר לגמרי – ללא השכלה, תעסוקה ובלי להכיר קודים חברתיים בסיסיים. אני יודעת שזה מצחיק לאמר זאת, אבל הלל היו בשבילי אמא ואבא. הם היו היחידים שסייעו לי כלכלית ורגשית, מבלי לבקש ממני שום דבר בתמורה. קיבלתי ייעוץ, סיוע בדיור וגם ייעוץ עבור הבנים שלי. במהלך תקופת הקורונה קיבלנו תלושי מזון ומחשב נייד כדי שהבנים שלי יוכלו ללמוד מרחוק.
אני עצמאית ובעברי עבדתי כמפיקת אירועים. כרגע אני שואפת למצב את עצמי כסופרת וקופירייטרית. תמיד הייתי בעלת מוטיבציה עצמית ותמיד מצאתי את הדרך שלי, אבל לפעמים כולנו זקוקים לעזרה. לאלה ששוקלים לעשות את הצעד הזה אני אומרת: קחו נשימה עמוקה ותהנו מהרגע הזה, מכל רגע – ככה זה כשמעריכים את החיים ומרגישים מסופקים.