חווה שטיין

חווה שטיין ז"ל היתה גנטיקאית ועבדה במכון ויצמן לפני שפרשה לגמלאות. היא עשתה את הדוקטורט שלה בארה"ב וחיה שם מספר שנים לפני שחזרה ארצה והחלה את עבודתה במכון. היא מאד אהבה את עבודתה ושיתפה את המכרים שלה בידע שצברה בנושאי מחקר מגוונים, במיוחד על צמחים. היא מאד אהבה חתולים והיתה לה גם חתולה משלה. בצוואתה הקדישה חלק ניכר מכספה לעמותת הלל וליוצאים בשאלה.

חווה עלתה לארץ בשנות ה-30 יחד אביה הרופא ושאר בני משפחתה. היא לא דיברה הרבה על המשפחה שלה אבל כל מי שהכיר אותה שמע ממנה הרבה סיפורים על ראשיתה של העיר תל אביב, ועל החיים שלה בעיר כילדה וכמתבגרת.

חווה היתה אישה רחבת אופקים, משכילה ומלומדת, שאהבה לקרוא וללמוד בלי הפסקה. התעניינה מאד בחדשות ובאקטואליה, האזינה הרבה לרדיו והיתה מעודכנת מאד במתרחש בארץ ובחו"ל.

האהבה הגדולה שלה היתה אמנות ובעיקר ספרות. היא היתה אשת-ספר שמאד התמצאה בתחום, השתתפה בקורסים לכתיבה יוצרת והיה לה טעם משובח בספרים שאותו חלקה עם חברים וחברות.

היא מעולם לא נישאה ולא נולדו לה ילדים. היו לה מעט חברים בשנים האחרונות אבל היא היתה מאד מסורה להם, ידעה לאהוב ולתת לכל מי שלידה תחושה שהוא מיוחד ואהוב. כיוון שהיתה סקרנית מאד היא ידעה להקשיב, וכל מי ששהה במחיצתה נהנה מהאכפתיות שהפגינה כלפיו. היא היתה אישה צנועה מאד ולא חומרנית כלל, אבל היתה מאד נדיבה כלפי חבריה וכלפי כל מי שחשבה שזקוק לה.

חווה היתה מאד מוטרדת מהמתח בין דתיים לחילוניים בישראל. היא מעולם לא יצרה קשר עם עמותת הלל בחייה, אך בצוואתה הקדישה חלק ניכר מכספה לעמותה וליוצאים בשאלה ועל נדיבותה נודע לנו רק כאשר קיבלנו את צוואתה. חבריה מספרים כי היא דיברה על עמותת הלל הרבה לפני מותה והיה לה חשוב לעזור ליוצאים ויוצאות בשאלה להתקיים בכוחות עצמם לא רק מתוך מחשבה עליהם, אלא גם מתוך דאגה כנה למדינת ישראל ולעתידה.

צוואתה הוקדשה ליותר מחמישים יוצאים ויוצאות בשאלה שלמדו וילמדו לתארים במדעי הטבע והחיים. הם ואנחנו מודים לה על המורשת שהשאירה אחריה ועל נדיבותה.

חווה היתה אישה אהובה, נאמנה ומעניינת, וחבריה הקרובים מצטערים מאד על מותה. אם הכרתם את חווה שטיין נשמח שתספרו לנו עוד על חייה.