אסתי וינשטיין נמצאה ללא רוח חיים ליד חוף הקשתות באשדוד, לאחר שישה ימים של חיפושים.
היא שמה קץ לחייה, שהיו סוערים ומלאי מכאוב, ושלאחר מותה נחשפה אליהם מדינת ישראל כולה.
בת למשפחה מכובדת של חסידי גור, שעזבה את העולם החרדי ונותקה מרוב ילדיה. אישה שרוב חייה נאלצה לשתוק ולעשות כרצונם של אחרים — עד שלא יכלה יותר.
כאשר החליטה למות, היא החליטה גם לשבור את שתיקתה. לדבר. בעצם, לצעוק. לבתה האחת מתוך שבע, זו ששמרה אתה על קשר ושהייתה האדם הקרוב אליה בעולם, השאירה את הספר שכתבה.
עושה כרצונו הוא סיפור קורע לב על דסי, וסיפור על בעלה יעקב, וסיפור על עולם חסידי אפוף סודות.
זה סיפור על רגעים משפחתיים אפלים, על ניסיונות שחרור נואשים, על בחירה ועל בריחה, על ייאוש ועל נקמה.
עושה כרצונו הוא סיפור על אהבה ועל שיברון לב, שתקראו מבעד לדמעות. ״תעשו הכול!! שאנשים ישמעו על הספר ויקראו אותו!״ כתבה אסתי וינשטיין במכתב הפרידה שלה. הנה הוא לפניכם.
