“דלת חדרי נפתחה לאיטה. קרן אור מטושטשת ששלחה הנורה שדלקה במסדרון חדרה פנימה. הדלת נפתחה בדממה. רק אתמול שימן אבי את הצירים שחרקו. עכשיו בטוח שאף אחד לא ישמע, חלפה בי מחשבה. בפעמים הקודמות נעורה בי בשעה הזו תקווה שמישהו יתעורר וישמע, אבל זה 
מעולם לא קרה והתקווה נותרה עקרה.“
כך נפתח סיפורה של פרלה, נערה צעירה השייכת לחסידות גדולה, שתחושת הזרות שלה הולכת ומעמיקה ככל שרצונה לחיות על פי תפיסתה סותר את חוקי החברה הנוקשים ואת הערכים שעל פיהם התחנכה.
לאחר שמלאו לה שמונה-עשרה והוריה מתקשים למצוא לה שידוך, היא מושלכת אל בין זרועותיו של בחור ישיבה מנוכר, שהחיים לצדו קשים מנשוא. בהדרגה מעמיקה תחושת הניתוק שלה מחייה, והקונפליקט הפנימי שהיא שרויה בו מאיים לפרוץ אל פני השטח. הצורך להשתחרר מהכבלים שכולאים אותה בתוך עולם צר ומוגדר, מוביל להיכרות עם עולם אחר לגמרי. היא מחוללת משבר עמוק ביחסיה עם האנשים הקרובים לה ועם העולם שבתוכו היא חיה. פגישה מקרית עם גבר והרגשות הבאים בעקבותיה מרחיבים את הסדק שנבקע בעולמה, ולבסוף היא מקבלת החלטה.
הספר אינו מהווה כתב אישום כנגד חברה כזו או אחרת. הוא פורש בפני הקורא סיפור על נערה אמיצה אחת, שמחליטה להישמע לצו ליבה ולא לוותר למרות המחיר הגדול שעליה לשלם.
