דבורה פלדמן נולדה בקהילה האולטרא-חרדית סאטמר בברוקלין לאם שנטשה אותה בהיותה פעוטה ולאב רפה שכל. סבה וסבתה גידלו אותה לפי כל הכללים החמורים, ובעיקר: לא שואלים שאלות ולא קוראים ספרים חילוניים.
אבל הילדה הסקרנית קראה ספרים בסתר והעזה לחלום על חיים אחרים, חיים שקרצו מ"נשים קטנות" של לואיזה מיי אלקוט, ומספריה של ג'יין אוסטן.
המתח העולה בין תשוקותיה של דבורה לבין חובותיה כבת סאטמר נאמנה התפוצץ כאשר בגיל 17 היא התחתנה עם גבר צעיר שפגשה למשך 30 דקות בלבד לפני הנישואין, והתקשתה לאפשר את היחסים המיניים המלאים כנהוג לאחר החופה. קרובי משפחתה משני הצדדים האשימו וביישו אותה בפומבי, והיא מצאה את עצמה לכודה בנישואין כושלים מינית ורגשית. אך רוחה לא נפלה.
בהחבא החלה ללמוד ספרות בקולג' ניו יורקי חילוני, וכאשר בגיל 19 נולד לה ילד היא הבינה שלא רק עתידה שלה מונח על כף המאזניים, אלא גם העתיד של בנה, ולמרות כל המכשולים היא התגרשה מבעלה, עזבה את הקהילה, והיום חיה בניו יורק עם בנה ולומדת ספרות שעליה תמיד חלמה.
בספר המורדת מגוללת המחברת בת ה-25 את סיפורה האישי בגילוי לב מלא רגש, ולא חוסכת פרטים ותיאורים, כולל מעורבות בני משפחתה בחייה מאז ילדותה, חוויית המקווה המרתיעה, וקשיי הקשר המיני עם בעלה. סיפורה המרתק מעלה דמות של אישה צעירה אמיצה וחכמה ומאפשר הצצה נדירה לחיי הקהילה החרדית הסגורה.
