נחמן, נער בן ארבע – עשרה וחצי, תלמיד בישיבה חרדית לצעירים, גוזר על עצמו תענית – דיבור באמצע חודש אלול "לכל השבועיים שנותרו עד ליום הדין". הספר מתאר את השבועיים המיוסרים האלה בחיי הנער, בידודו הקשה מהחברה הישיבתית הצפופה, כמיהתו העזה להיטהרות הגוף והנפש וחיפוש אחר אלוהיו הפרטי.
בצד חשבון נפש כולל של חייו וחרדה מתמדת מפני כל גילוי זעיר של "טומאה" נפשית וגופנית, מנסה נחמן להתמודד עם מרד תלמידים נדיר שמתרחש בין כתלי הישיבה. העולם הסגור והמחניק של הישיבה מתואר כאן לגמרי "מבפנים", בכוח ביטוי מדהים.
הספר כתוב בסגנון אותנטי, המקפיד להיצמד בדייקנות אל עולמם הלשוני המיוחד של בני הישיבות, ואל מערכת המושגים ודפוסי המחשבה המאפיינים אותם.