ישי יובל

ישי נולד וגדל בקיבוץ שדה-אליהו שבעמק בית-שאן עד גיל 12, ואז עבר עם משפחתו לבני ברק. הוא למד בתיכון בישיבת "הישוב החדש", ישיבה המשלבת לימודים תורניים ברמה גבוהה ולימודי תיכון, המשיך משם לישיבת ההסדר "כרם ביבנה" ובמסגרתה גם שירת בצבא. משם עבר לירושלים לישיבת הכותל שבעיר העתיקה המתחדשת וזכה להיות בין מקימיה. ממש לאחר שחרור ירושלים העתיקה במלחמת ששת הימים.

הוא נישא לרבקה בשנת 1969, הם עברו לגור ברובע היהודי בירושלים ונולדו להם 6 ילדים. ישי כיהן כרב בישיבת בני עקיבא "נתיב מאיר", וגם לימד בגימנסיה ובמקומות נוספים. הוא למד באוניברסיטה העברית בחוגים תלמוד והיסטוריה וסיים תואר ראשון. ישי עבד כר"מ בישיבה תיכונית נתיב מאיר שבבית וגן, לימד גם בגימנסיה העברית ובתיכון לבנות פלך לימודי יהדות ובהמשך עבר לנהל פנימייה ברובע היהודי. בשנות השמונים יצאה משפחת יובל לשליחות הוראה בטורונטו שבקנדה גם שם שימש ישי כמורה ליהדות בישיבת בני עקיבא ובאולפנא.

עם שובם ארצה החליט ישי לעשות הסבה מקצועית. הוא ראה מודעה בעיתון של חברת "תדיראן" שהזמינה מועמדים מתאימים להשתתף בקורס מחשבים הכולל מלגת קיום. על אף שהיה היחידי מבין המועמדים בעל רקע במדעי הרוח – הוא התקבל לתוכנית. בסיום הקורס עבד בתדיראן כמתכנת ועבר בהמשך לחברת R.N.D שעבורה ניהל את הסניף הירושלמי. משם המשיך לעבוד בחברת NDS, בה הקים את מרכז הלמידה והידע של החברה. במרכז הלמידה הביא לידי ביטוי הידע הרב שלו בהוראה והוא המשיך לעבוד שם עד לפרישתו לגמלאות. בשל העובדה שמטבעו נמשך מאד לתחום הטיפול הוא החליט להצטרף ללימודים בתחום הכשרת מאמנים (קואוצ'ינג). וכך הגיע לעמותת הלל.

הוא התחיל להתנדב כמלווה המסייע באופן פרטני ליוצאים ויוצאות בשאלה ומעולם לא הפסיק לעשות זאת.  הוא לקח חלק פעיל בוועדת המלגות של הלל, בהמשך התמנה לתפקיד יו"ר הוועדה ואח"כ הפך לחבר בוועד המנהל של העמותה. הוא לקחת חלק בוועדת האסטרטגיה של העמותה וליווה את תהליך ניהול ושימור הידע של העמותה, בזכות הניסיון והידע הרבים שהיו לו בתחום.

ישי היה נגר חובב שבנה לעצמו נגריה קטנה ויצר בה דברים נפלאים. לצד זה נהנה מאד לעסוק גם בגינון.

לישי היו הרבה מאד תחומי עניין ולכן מעולם לא התמקצע רק בדבר אחד. הוא אף פעם לא הלך בתלם, תמיד חיפש את דרכו בעצמו ולא אהב שמדביקים לו תוויות. על אף שקיים אורח חיים דתי הוא לא השתייך לזרם מסוים ולא אהב הגדרות.

ישי עבר הרבה מאד ניסיונות בחייו שהפכו אותו לאדם רגיש יותר, מקבל ומכיל יותר. הוא אהב ללמד וללוות, אך מה שהכי בלט אצלו היתה יכולת ההקשבה שלו: הוא ידע לנתק את הראש ואת הצורך למצוא פתרונות עבור מי שמדבר איתו ופשוט להקשיב. הוא היה מאד אופטימי באשר למציאת הפתרון – הרבה מאד פעמים על ידי האדם עצמו.

כשישי שמע ממישהו על עמותת הלל מיד רצה לקחת בזה חלק, כי הבין מהי המשמעות של ילד שנזרק מהבית. הוא יצר מול המלווים שלו אמון חד-משמעי והבנה שהוא לא בא לכפות עליהם שום דוגמא. הוא ידע שיש בכוחו להקשיב, להבין, שיש לו שפה משותפת עם היוצאים ורקע משותף, שהוא יכול לנהל איתם שיחה בלי לנסות להשפיע, אבל שהוא כן יכול לעזור.

א' הוא יוצא בשאלה שישי ליווה באופן אישי: "בתחילת התהליך היינו נפגשים לעיתים קרובות בכל מיני מסעדות במרכז ירושלים, ואח"כ קיימנו את הפגישות בבית שלו בעיר העתיקה. כך הכרתי גם אותו וגם את אשתו, רבקה. הייתי מספר לו על ההתמודדויות שלי בעולם בכלל ועל התמודדויות מיוחדות שהיו לי ביחס לעולם החרדי. הוא אף פעם לא היה אומר לי מה לעשות אלא תמיד סיפר לי על דברים דומים שקרו לו. הוא ייעץ לי בחוכמת החיים שלו, כי הוא עבר הרבה בחייו והתגלגל בהרבה מקומות. עבד גם בחינוך, בתעשייה, בהייטק, בארץ ובחו"ל, לכן היה לו הרבה ניסיון חיים וחוכמת חיים, ושאבתי ממנו את החוכמה הזו, ממש כמו ממנטור. הוא לא רק ייעץ וליווה אותי, הוא ידע גם לעודד אותי. בכל פעם שהיתה לי התמודדות או מצוקה, ישי הרגיע ועודד אותי, הוא ידע לתת לי תחושה שזה לא סוף העולם".

גם את דניאל ישי ליווה באופן אישי: "הכרנו דרך הלל. כבר היו לך שני מלווים, אך ליאורה התעקשה שאחרי מפגש עימי תמצא מקום בלב גם לי. כמה שהיא צדקה. כאב חובש כיפה, ידעת להכיל ילדים שלאו דווקא הלכו בדרכך. אומנם כשהכרנו כבר הייתי כמה שנים "יוצא", אבל את העולם ראיתי דרך עיניים חרדיות. ידעת להרכיב לי את משקפי העולם הגדול, ותמיד לשאול את השאלות המכוונות. תודה רבה לך שהכלת וספגת אותי. אתה תמיד תהיה לי אבן מנחה בצמתים, עם עיניך הטובות ושאלותיך הנכונות. מתגעגע, דניאל פרדסון".

"קשה לדבר על ישי בלשון עבר", מספרת ילנה. "איש חכם, טוב לב, יקר ונמרץ. בשיחות איתו זה הרגיש כאילו האנרגיה וכוח החיים שלו יספיקו לנצח. ישי היה פעיל מאוד, קשוב ורגיש לצרכי הזולת. זכיתי לקבל ממנו סיוע משמעותי מאוד כעוסקת עצמאית בתחילת דרכי, את ההנחיה הוא העביר ברך ונעם רב. הכלים שקיבלתי אצלו בליווי העיסקי משמשים אותי עד היום ובוודאי גם בהמשך דרכי כאמנית. החיסרון שלו בעולמנו יורגש בליבי תמיד, אין ספק בדבר. עדיין יש בי רצון להתקשר ולהתעדכן בשלומו ולשתף בשלומי. ישי יקר, הלוואי שאתה נמצא במקום שכולו טוב, כמו שראוי לנפש היפה והמתוקה שלך. לעולם תהיה בליבי, בכאב גדול והערכה, ילנה".

ישי היה אדם אוהב שלום ורודף שלום, אוהב את הבריות ומקרבן לתורה.