מימי קוק

מימי קוק נולדה בתל אביב בשנת 1944.
בצעירותה למדה היסטוריה של עם ישראל ועבדה בבית התפוצות כמדריכה. היא עבדה גם כמפיקה בתוכניות רדיו וכתחקירנית של תוכניות דוקומנטריות בטלוויזיה. האהבה שלה להיסטוריה הביאה אותה להקים חוג היסטוריה שכלל כ-50 איש שנפגשו באופן קבוע ושמעו הרצאות מרתקות מפי מרצים שמימי דאגה להזמין. היא תפעלה את החוג הזה באדיקות במשך 34 שנים. היא היתה סקרנית וחקרנית, לקחה חלק ב-4 חוגי ספרות ואומנות ונהנתה מקונצרטים והצגות בכל מקום שהגיעה אליו. היא נהגה לנסוע ולטייל בכל רחבי העולם ולקחה חלק פעיל גם בקבוצת טיולים.

מימי תמכה מקרוב בפעילות של עמותת הלל והיתה נחושה לסייע לכל מי שסבל מכפייה דתית ומההשלכות שלה. יחד עם בעלה, אמיר, הם היו מעורבים בפעילות עמותת הלל שנים רבות בעיקר באמצעות תרומות של מלגות ותרומות כספיות אחרות, ולמימי היה חשוב במיוחד שדווקא יוצאות בשאלה תוכלנה ליהנות מהמלגות שהיא מימנה בנדיבות כשלאמיר מלאו 80 שנים הוא ביקש מחבריו כי מתנות יום ההולדת שלו יועברו לעמותה, וכך היה.

החיבור של מימי ואמיר לעמותת הלל החל לפני כ- 7 שנים באמצעות זוג חברים שאף הם מתנדבים פעילים בעמותה. בערב אחד של חג שבועות הם קיבלו הודעה על זוג צעיר, יוצאים בשאלה, שנקלע למצוקה כלכלית לאחר הולדת בנם הראשון. מימי ואמיר לא היססו לרגע ומיהרו לאסוף צעצועים, בגדים וגם לול ונסעו מיד לביתם של הזוג הצעיר, וכך הפכו להיות משפחה מלווה שלהם. זוג היוצאים בשאלה התארחו בבית משפחת קוק במשך סופי שבוע וחגים רבים, ובנם אף קרא למימי "סבתא". הם מצידם אפילו חתמו להם על ערבות להשכרת הדירה שלהם.

מימי היתה אישה אמפתית ואהודה. היו לה חברות וחברים רבים לאורך שנים והיא ידעה לתת לכל אחד ואחת מהם תחושה שהם הכי חשובים לה. היא ידעה להקשיב והיתה אשת סוד של כל מה שהיה זקוק לה, מעולם לא דיברה סרה באיש, קיבלה את כולם בלי לשפוט אף אחד והבית שלה היה תמיד פתוח לכולם. הנכונות שלה להקשיב לכל אחד ולעטוף אותו הביאה רבים להרגיש אצלה כמו בני-בית, כאילו היתה מגנט לאנשים שזיהו את הרגישות שלה לאחרים ופתחו בפניה את ליבם.

מימי התחברה לעולם היוצאים בשאלה בין היתר בגלל היכולת שלה להיות לא שיפוטית, מכילה ומקבלת כל אדם. לפעמים היה צריך להזכיר לה שבמסגרת פעילותה היא משמשת משפחה חלופית זמנית, בדרך של היוצאים למצוא את מקומם בעולם ולעמוד באופן עצמאי על רגליהם. המשפחה היתה הדבר הכי חשובה למימי, והיא עסקה הרבה באיחוד של בני המשפחה שלה והקשרים ביניהם. היא הבינה עד כמה המשפחה חשובה ליוצאים ויוצאות בודדים, בדיוק כשם שהיא היתה חשובה גם לה.
מימי הגיעה ממשפחה של פילנתרופים: הוריה תמכו במשפחות עולים בישראל והיא הכירה את עולם הנתינה כבר בילדותה והיתה מאד גאה בכך. לעיתים גילתה חלק ממעשי הוריה רק לאחר מותם, כשנחשפה לתרומות שתרמו הוריה עבור עולים ואנשים נזקקים. את המורשת שלהם אימצה מימי בשמחה והמשיכה אותה בחייה שלה.

בחצי השנה האחרונה לפני מותה הבית שלה התמלא בזרם בלתי פוסק של אנשים שבאו לבקר ולדרוש בשלומה. היא הותירה אחריה 3 ילדים ו-10 נכדים שאותם אהבה מאד והקדישה להם את כל זמנה ומרצה.